טו בשבט  - הכל על חג ט"ו בשבט -  יום חג - יום הולדת לעצים - חג לאילנות

מועד חג ט"ו בשבט

ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות. כמתבקש משמו, נחוג בחמישה עשר בחודש שבט.

ט"ו בשבט הוא למעשה סיומה של שנה חקלאית אחת ותחילתה של שנה חקלאית חדשה. החג מסמל את הקשר בין האדם, האדמה והצומח, כפי שמצוין במקרא "כי האדם עץ השדה" (דברים כ', "י"ט).

צמיחת החג - המקור לחג ט"ו בשבט

המקור הקדום ביותר שבו מוזכר ט"ו בשבט הוא המשנה "ארבעה ראשי שנים הם -

באחד בניסן - ראש השנה למלכים לרגלים

באחד באלול - ראש השנה למעשר בהמה

באחד בתשרי - ראש השנה לשנים לשמיטין וליובלות, לנטיעה

ולירקות באחד בשבט - ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי.

בית הלל אומרים - בחמישה עשר בו" (מסכת ראש השנה א, א).

רש"י בכתביו נימק את המועד שנבחר לראש השנה לאילן: "שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה", כלומר ט"ו בשבט הוא יום תחילת השנה החקלאית הטבעית של האילן.

הרמב"ם בספרו "יד החזקה" העוסק בדיני תרומות ומעשרות מסביר: "אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה,  ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו. ואם תרם אינה תרומה.. וט"ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן".

צמיחתו של ט"ו בשבט כחג קיבלה תאוצה על רקע הניתוק הפיזי של עם ישראל מארץ ישראל - בחג זה ניתן ביטוי לגעגועים לארץ, לנופיה ולפירותיה. במורצת השנים, פשט המנהג לאכול פירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל בט"ו בשבט ולספר בשבחה של ארץ ישראל.

בט"ו בשבט בשנת תר"ן - 1890 יצא המורה והסופר זאב יעבץ עם תלמידיו מבית הספר בזכרון יעקב לנטיעה חגיגית, וקבע בכך אופי חדש לט"ו בשבט. נימוקו לצעד זה: "למען חבב את הנטעים, נטעי הארץ אשר נטע ה' לאבותינו לשבוע מטובם ולהתענג מיופיים, יש לבית-הספר לעשות יום טוב את היום אשר נועד מימי קדם בישראל לראש השנה לאילנות, לערוך בו במערכת, כרוב חן והדר, את העצים, הנטעים, השושנים". יוזמה זו נקלטה במושבות עבריות נוספות, ובשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים על ט"ו בשבט כחג הנטיעות, ומאוחר יותר אימצה הקרן הקיימת לישראל את המועד הזה.

הקשר בין יהדות - טו בשבט - מצוות - דיני פרי העץ

ביהדות ט"ו בשבט נקבע כמועד ליישום דינים הקשורים בפרי העץ - ובפרט דיני תרומות ומעשרות, כפי שמסביר הרמב"ם בספרו "היד החזקה": "אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו. ואם תרם אינה תרומה, ... וט"ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן".

מצוות המעשר

יש המייחסים לחג ט"ו בשבט תאריך בעל חשיבות כלכלית בלבד. בתקופה שבה סבבו חייהם של יושבי הארץ סביב עבודת האדמה, נהוג היה שמדי שנה בשנה הפרישו עובדי האדמה מעשר - שהוא החלק העשירי מתנובת האדמה שאותה עיבדו המעשר היה ניתן לכוהנים, ללוויים ולעניים, כפי שנצטוו בספר דברים פרק יד, פסוק כב: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא בשדה שנה בשנה".

ט"ו בשבט - חג הנטיעות - מצוות התלויות בארץ

לט"ו בשבט מייחסים גם את מצוות התלויות בארץ. נטיעת עצים בישראל היא מצווה בתורה, שקיבלה משנה תוקף עם שיבת העם היהודי לארצו. בנוסף להיותה פעולה המפריחה את הארץ, מהווה הנטיעה המחשה של שאיפת העם להכות שורשים באדמת הארץ: "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל" (ויקרא י"ט, כג). אין חג מחגי ישראל שטבע הארץ טבוע בו כחג טו בשבט. חג טו בשבט מציב גבולות בין החורף המסתיים לראשית האביב. (מרבית גשמי הארץ כבר ירדו - והשפעתם ניכרת על עץ האילן).

סמל חג טו בשבט - השקד

לעץ תפקיד ניכר בחיינו. כעל כן, קבעו במסורת ישראל את  יום החמישה עשר בחודש שבט, כראש השנה לאילן, הוא זמן ההתחדשות וההתעוררות של העצים לאחר גשמי הברכה של החורף. מבין עצי הפרי, פרחי השקד הם הראשונים לפרוח, על כן נבחר השקד כסמל החג.

מנהגי החג - סדר ליל ט"ו בשבט

1. מרבים באכילת פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל כגון: חרובים, תאנים, אגוזים, שקדים ובפרט פירות יבשים ואגוזים למיניהם.   מנהג אכילת הפירות, זכר לפירות ארץ ישראל ולקשר אל הארץ, התפשט בכל קהילות הגולה. בספר "חמדת הימים" שהתפרסם במאה ה-17 על ידי חכמי צפת, נקבע סדר מיוחד לט"ו בשבט, לפיו אוכלים ביום זה שלושים מיני פירות, שותים ארבע כוסות יין אדום ולבן ואומרים קטעים מהמקורות על עצים וצמחים המבטאים את ההקבלה בין צמיחת העץ לבין שיבת העם לארצו, בין תחיית הטבע לתחיית העם וכן יש בכך סמל לתיקון האדם, בבחינת "כי האדם הוא עץ השדה".

במהלך סדר ט"ו בשבט - יש סדר קבוע באכילת הפירות, ועצם חלוקת הפירות מדגישה את העולמות השונים. העולם הראשון הוא עולם העשייה, המסומל בפירות נקלפים שתוכם נאכל. העולם השני הוא עולם היצירה, המסומל בפירות שקליפתם החיצונית נאכלת ותוכם נזרק, ואילו הגבוה שבעולמות הוא עולם הבריאה, המסומל בפירות שנאכלים בשלמותם - קליפה ותוך.  

אחד המנהגים הבולטים הוא סדר שתיית ארבע כוסות יין. שתיית יין זו מסמלת את המעבר בין עונות השנה, וכדי להמחיש זאת נעשה שימוש בגוני יין - מעבר מיין לבן ליין וורוד (מעורב אדום ולבן) ובסוף יין אדום. : כוס יין לבן המסמלת את החורף,  כוס יין האדום את הקיץ, ושתי כוסות של יין מעורב, אדום ולבן, מסמלות את האביב ואת הסתיו.

סדר ט"ו בשבט זה של החג נדפס גם בספר נפרד, בשם "פרי עץ הדר", על מנת להנחיל את אהבת הארץ ליהודי הגולה.

2. עוסקים בנטיעות.

3. עוסקים במצוות התלויות בארץ.

בהלכה ניתנו ליום זה סממנים מעטים של חג: בתפילה אין אומרים תחנון, ורבנו גרשום מאור הגולה פסק שאסור להתענות בו.

מנהג אכילת פירות יבשים - למה אוכלים פירות יבשים ?

ליל ט"ו בשבט נחוג על ידי המקובלים בצפת בלוויית מיטב פירות הארץ. אך לקהילות שחגגו את החג בתפוצות היה קשה להשיג פירות טריים בחורף, ולכן השתמשו בפירות יבשים שמקורם בארץ ישראל (עד שהפירות הגיעו מהארץ לגולה - הפירות התייבשו). כיום נחשבים הפירות המיובשים למטעמים ואפשר להשיגם לאורך כל השנה, אך מקובל להרבות באכילתם בט"ו בשבט לזכר המנהג ההיסטורי. (יש להיזהר מפרות יבשים המכילים חומרים משמרים -  כגון גופרית 220E וכדומה).

למה ט"ו בשבט חג לאילנות חג לנטיעות ?

למה זכו אילנות לראש השנה המיוחד לעצמם? ראו שניתן ראש-השנה לבני אדם, באו ואמרו: כתוב בתורה  "כי האדם עץ השדה". נמשל האדם לעץ ועץ לאדם. ואם כך, מה אדם יש לו ראש-השנה, אף עץ בדין הוא שיהיה לו ראש-השנה. וכיוון שדיברו האילנות דברים של טעם נתקבלו דבריהם. אמרו להם: באיזה חודש נקבע ראש-השנה שלכם? השיבו האילנות: כיוון שאנו צריכים למים קבעוהו בשבט שמזלו דלי.  (הימן הירושלמי)                          

אגדת חוני המעגל - שתילת עצים כדרך חשיבה ודאגה לדורות הבאים - עץ החרוב נותן את פירותיו רק לאחר שבעים שנה - אין כמעט אדם שזוכה לראות בחייו את פירות עץ החרוב ששתל מכאן הסיפור המפורסם של חוני המעגל:

"חוני המעגל היה מהלך בדרך. ראה אדם נוטע חרוב. אמר לו: החרוב לכמה שנים טוען פירות ?אמר לו: לשבעים שנה.אמר לו: כלום יודע אתה שתחיה שבעים שנה?אמר לו: מצאתי את העולם בחרובים; כשם שנטעו אבותי לי, אף אטע אני לבני" (תענית כג, ע' א).

צרופי מילים למילה עץ

עץ אורן בחורש, עץ אלון ביער, עץ איפאה, עץ ברוש, עץ בוק, בול עץ, גזם עץ, גזע עץ, עץ הדעת, עץ הדר, עץ החיים, עץ חורש, עץ יבש, עץ יער, עץ לבוד, עץ מחט, עץ נוי, עץ פרי, עץ עבות, עץ קוואילה, שמן עץ, עץ שקד, שדרת עצים, עץ תירוש, עץ תאנה בשדה.

מגוון ניבים, פתגמים הקשורים בעצים וצומח בעלי משמעות אנושית

אין פרי בלא אילן -  לכל דבר יש סיבה.

אילני סרק קולם הולך - אנשים ריקניים וטיפשים הם אנשים רעשניים ("עושים רוח") כשם שעליהם של עצים שאינם נותנים פירות מרשרשים ועושים רעש.

אכל פרי מעלליו - אדם שנושא בתוצאות של מעשיו.  מקור מהתנ"ך: "אִמְרוּ צַדִּיק, כִּי-טוֹב: כִּי-פְרִי מַעַלְלֵיהֶם, יֹאכֵלוּ." (ישעיהו ג', י').

אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר? - אם החזקים נפלו בצרה, כיצד יימלטו ממנה החלשים? אזובי הקיר אלו שיחים הנשרפים בקלות, ולכן אם האש אחזה בעץ איתן כארז, בוודאי שאזובי הקיר לא יצליחו לשרוד אותה.

דבר אל העצים ואל האבנים - לא יקשיבו לך, לא התייחסו לדבריך.

דיבר אל העצים ואל האבנים - דיבר למי שמסרב לשמוע או אינו יכול להבין.

התפוח אינו נופל רחוק מן העץ  - הילד דומה להוריו בכישורים או בהתנהגות.

לא דובים ולא יער - אין כל אמת בדבר, הסיפור בדוי מתחילתו ועד סופו.

מרוב עצים לא רואים את היער - טיפול רב בדקויות גרם לזניחת הנושא העיקרי.

נאחז בקש - אדם שמנסה למצוא לעצמו משענת כאשר המשענת אינה חזקה.

נכנס בעובי הקורה - התעמק ולמד את הנושא בעיון רב.

נקטף באבו - נפטר בטרם עת. (אב = צמח צעיר).

נתלה באילן גדול - הסתמך על אדם מוערך וידוע. הסתמך על מומחה.

עץ או פלי - שיטת הגרלה בהטלת מטבע, צד אחד עץ והצד השני של המטבע פלי.

קוטל קנים - אדם פשוט, חסר השכלה ודעת.

קוצו של יו"ד - פרט קטן ביותר וחסר חשיבות, עניין פעוט שולי וזניח.

סיפור - עץ הצרות   סיפור - העץ הנדיב  שירים לחג ט"ו בשבט