התורה שבעל פה
תורה שבעל-פה היא לפי המסורת הרבנית, תורה לשונית שעברה מדור לדור בעל פה ולא הועלתה על הכתב עד תקופתו של רבי יהודה הנשיא כשישה סדרי משנה. טעות נפוצה היא לחשוב שתורה זו מפרשת את התורה שבכתב, ולא היא, כיוון שהתורה שבכתב נכתבה 40 שנה לאחר מתן תורה שבעל פה.

מהו מקור התורה שבעל פה ?
על פי המסורת הרבנית תורה בעל פה נמסרה מחכם לחכם בעל פה, כפי שמתארת המשנה הראשונה במסכת אבות: "משה קיבל תורה מסיני (מה'), ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". בתקופת החורבן נכתבה תורה זו במשנה, ולאחר מכן פותחה בתלמוד ובספרי השו"ת.
על פי חז"ל הגרעין של התורה שבעל פה נמסר על ידי משה בהר סיני. לפי הכתוב במקרא, "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה". (ויקרא פרק כו מו). ומכאן למדו חז"ל שהיו שתי תורות, אחת בכתב והשנייה בעל פה. הכתובה נמסרה לכהנים למשמרת (דברים לא ט) ואילו זו שבעל פה נמסרה לחכמים ולעם, כפי שמרחיב הרמב"ם.
על פי רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי, לא ייתכן שתורה שבכתב נמסרה כפי שהיא, מפני שהרבה מצוות בתורה כתובות באופן תמציתי וכוללני וללא פירוט, ואם לא הייתה מסורת פרשנית נלווית אליהן, היה אפשר לקיים אותן בכל מיני דרכים וצורות. כך למשל התורה מצווה: "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא פרק כ"ג פסוק מ"ב), אך היא אינה מפרטת פרטים רבים שנכללים בהלכה הרבנית בנוגע למבנה הסוכה וטיבה, גודלה, דפנותיה והסכך שלה וגם המילה "תשבו" ניתנת לפרשנויות שונות. בצורה כזאת יכולנו להיות עדים לסוכות שונות בצורתן בטיבן או בגובהן, גבוהות מאוד או נמוכות מאוד וכדומה. כמו כן יכול להיות מצב שלא תהיה אחידות באופן פירוש זמן הישיבה בסוכה.

חלוקתה של תורה שבעל פה
הרמב"ם ב"משנה תורה", ספר שופטים, הלכות ממרים פ"א, מחלק את התורה שבעל פה לשלושה חלקים:
1. "דברים שלמדו אותם מפי השמועה והם תורה שבעל פה" – זוהי התורה שבעל פה במובנה המצומצם, שלפי ההלכה הרבנית ניתנה למשה במעמד הר סיני יחד עם התורה שבכתב. דברים אלו כוללים את הדינים שבהם אמרו הרבנים שהם הלכה למשה מסיני, בין אם יש עליהם ראיה מהכתוב ובין אם לא.
2. "דברים שלמדום מפי דעתם באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שהדבר זה כך הוא" – אלו מדרשי ההלכה, כלומר אותם דינים שנלמדו באחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן, ובהם יכולה ליפול מחלוקת בין הרבנים השונים.
3. "דברים שעשו הם סיג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות" – אלו הדינים שקבעו הרבנים שבכל דור ודור בדרך של תוספת חומרה להלכה ואיסור המותר על פיה על מנת להרחיק את האדם מן העברה. דברים אלו כוללים גם את התקנות שהנהיגו הרבנים מדעתם על מנת להסדיר את העניינים שבין בני אדם וכן את מנהגי המקום. מותר לבטל תקנות וגזרות בשני מקרים: במקרה שבית הדין גדול בחכמה ומניין מבית הדין שתקן תקנה או גזרה, או במקרה שדימו שתקנה התפשטה בישראל, ולאחר זמן רב בית דין בדק ומצא שהגזרה לא התפשטה בישראל. הרמב"ם עוד קובע שם כלל: "דברי הקבלה, אין בהן מחלוקת לעולם. וכל דבר שתמצא בו מחלוקת, בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו."

מחלוקות - בעניין התורה שבעל פה
לדעת חלק מהחוקרים תורה שבעל פה התפתחה במהלך הדורות, ואף שינתה מצוות בסיסיות שקיימות בתורה שבכתב (ראו למשל פרוזבול: תקנה הלכתית שנועדה לאפשר לגבות חובות של הלוואות שעבר זמן גבייתם ולא ניגבו, מבלי שמצוות שמיטת הכספים, הנוהגת בסוף שנת השמיטה, תגרום לביטול החוב ). יתר על כן חז"ל הפרושים ניהלו מלחמת תרבות כנגד הקראים והצדוקים שנטו לפרש את המקרא לפי הפשט ולהצמד לדברים הכתובים ולציווי המקראי "לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ", לעומת הפרושים, שחוללו מהפכה תרבותית של המקרא, בשיטתם הדרשנית-החדשנית.

הלכותיה - הלכות התורה שבעל פה
על פי ההלכה אסור ללמד תורה שבעל פה בשכר.
"מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר, מותר ללמד בשכר. אבל תורה שבעל פה, אסור ללמדה בשכר: שנאמר "ראה לימדתי אתכם" (דברים ד,ה) מה אני בחינם למדתי, אף אתם בחינם למדתם ממני. וכן כשתלמדו לדורות, בחינם כמו שלמדתם ממני." (משנה תורה, הלכות תלמוד תורה פרק א' הלכה ט' ) אף שישנה במשנה (סוטה ג' ג') דעה בשם בן עזאי, כי נשים חייבות ללמוד תורה, הרמב"ם פוסק שנשים פטורות (משנה תורה, הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה א'.
מסתבר שהרמב"ם נסמך בדבריו גם על דעתו של רבי אליעזר שמובאת בירושלמי: "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים." וכרבי אליעזר שאין ללמד נשים תורה שבעל פה כלל. ואם מלמדה הרי זו כתיפלות.
"אמרו חכמים, כל המלמד את בתו תורה, כאילו לימדה תפלות. במה דברים אמורים, בתורה שבעל פה. אבל תורה שבכתב, לא ילמד אותה לכתחילה; ואם לימדה, אינו כמלמדה תפלות." בעקבות הרמב"ם ההלכה נפסקה, שאין ללמד נשים תורה שבעל פה, עם הסתייגות של הרמ"א, שיש ללמדן הלכות הקשורות להן ודברי מוסר. אם כי בדורות שונים אנו מוצאים תיעוד לכך, שהיו חכמים שלא קיבלו דעה זו ולימדו את בנותיהן או נשותיהן גם תורה שבעל פה כשיטת בן עזאי.

קבוצות שאינן מכירות בתורה שבעל-פה
הקראים אינם מכירים בתורה שבעל-פה כאלוהית, אלא כפירוש אנושי גרידא לתורה. היו קבוצות שקדמו להם כגון צדוקים ובייתוסים. היהדות הקראית מקבלת רק את אלוהים כאל, רק את נביאי התנ"ך כשליחיו ורק את דבריהם כדבר אלוהים. היא מתנגדת לתורה שבעל פה ולכל תוספת הנראית כמאוחרת לתנ"ך, ומוכנה לקבל רק את התורה והנביאים כמקור אלוהי ישיר או מתועד ורק את הכתובים כחוכמת חיים המבוססת על התורה. הקראים אינם דוחים את הצורך בפירוש התורה, אלא טוענים שהפירוש חייב להתבסס על פשט התורה, וכי לא נתן אלוהים בסיני פירוש לתורה שבכתב (קרי: תורה שבעל פה). חוקרים רבים כינו את ההבדל בין יסודות דת הקראים לזו של הרבניים, בכך שהקראות בכל דורותיה נשענת על דברי התורה הכתובה, ובאפשרות חכמי הדור הקראים לשנות מנהגים והלכות בהתאם לרוח הזמן מבלי לנטות ימין ושמאל מדברי הכתוב, לעומת היהדות הרבנית, שנשענת על דברי החכמים (תורה שבעל פה) שדבריהם חזקים יותר מדברי התורה.

סיבות להתנגדות הקראים לתורה שבעל פה
בין נימוקי הקראים לעמדתם, שלפיה אין הם מקבלים את התורה שבעל פה כמחייבת או כדברי אלוהים:

1. אלוהים ציווה במפורש לא להוסיף ולא לגרוע מתוך דברי התורה. "אֵת כָּל הַדָּבָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם - אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ, לַעֲשׂוֹת: לֹא תֹסֵף עָלָיו, וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ." (דברים י"ג א') ועדיין הרבניים הוסיפו ולא מפסיקים להוסיף "מצוות חכמים" שלטענתם אלו חלק בלתי נפרד מהתורה. הקראים רואים תוספת חיה זו כפירה של ממש.
2. התורה שבעל פה אינה מוזכרת אפילו פעם אחת בכל התנ"ך כולו. הקראים טוענים שלו הייתה תורה נוספת לעם ישראל, הרי שאלוהים היה מורה בפירוש להאמין בה.
3. כשציווה אלוהים על משה לעלות להר סיני ולקבל את התורה היו דבריו אליו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה, וֶהְיֵה־שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, לְהוֹרֹתָם" (שמות כ"ד י"ב). לא מוזכרת תורה שבעל פה. כאן ובמקומות נוספים בתורה מצוין שדברי התורה כתובים על ספר.
4. התנ"ך מציין שהתורה אבדה ושעם ישראל היה ללא תורה כחמישים שנה. "וְיָמִים רַבִּים, לְיִשְׂרָאֵל: לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת, וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה, וּלְלֹא תוֹרָה." (דברי הימים ב' ט"ו ג') ושהתורה אבדה "וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עַל שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית ה'; וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן, וַיִּקְרָאֵהוּ." (מלכים ב' כ"ב ח'). מכך הקראים מסיקים שלא סביר שהתורה שבעל פה יכולה להיזכר במשך הדורות, כאשר אפילו התורה שבכתב נשכחה.
5. חכמי המשנה והתלמוד חולקים זה על זה. מכאן מסיקים הקראים שאלו לא הסתמכו על קבלה מאלוהים, שהרי אילו הייתה להם קבלה, היו כל החכמים צריכים להגיד אותם הדברים. לא ייתכן שהאל היה מצווה על עם ישראל לבצע דברים סותרים.
6. לטענת הקראים, התורה שבעל פה סותרת את התורה שבכתב במקומות רבים, ולא ייתכן אפוא שהיא באה מאותו מקור אלוהי.
7. במשך הזמן נוספו לתורה שבעל פה עוד ועוד פירושים, ולמעשה ללא הרף מתווספות לה תוספות שונות, גם על ידי רבנים בימינו. כל אחד מהרבנים מתבסס בפירושיו ובפסיקותיו לא על התורה כפי שניתנה, אלא על הפירושים הרבניים הקודמים ולעתים אפילו על דעה אישית. מכיוון שאדם מועד לטעות, ייתכן שפרשנותם של רבנים בימינו מבוססת על טעויות של קודמיהם, ואלו הולכות ומצטברות זו על גבי זו.

למידע רלבנטי נוסף, ראו:
מידע על התורה  
התורה - התורה שבכתב.
בראשית - בריאת העולם והירקמותו של עם ישראל.
שמות - יציאת מצרים, מתן תורה ובנין המשכן - עיצוב תרבותי של עם ישראל
ויקרא - מוקדש בעיקר לדיני הכהנים והמקדש
במדבר - סיפור מסעות ישראל במדבר לעבר ארץ ישראל.
דברים - חזרה כללית של נאומי משה על הספרים הקודמים.
התורה שבעל פה - תורה לשונית שעברה מדור לדור בעל פה.
עשרת הדיברות - חוקים שנמסרו לעם ישראל במעמד הר סיני.
יהדות - אינדקס יהדות.