עם חורבן בית שני, נפלה המנורה שלל בידי חיילי טיטוס, והיא נישאה, בין שאר כלי המקדש, בתהלוכת הנצחון ברומא )שנת 67 לסה"נ). המנורה החקוקה המופיעה בשער טיטוס, היא העדות החשובה ביותר לצורת מנורת המקדש, שכן בדרך כלל תיאורה תואם את המסורת התנ"כית והעדויות הארכיאולוגיות. אולם בעוד שבתיאור המנורה לפי הרמב"ם ניצבת המנורה על שלוש רגליים, בדרך כלל מוצבת המנורה בציורים המתארים אותה על שלוש כפות רגלי אריות.
המנורה שבשער טיטוס עומדת על בסיס, העשוי בצורת שני אוקטגונים זה על פני זה. מכיון שעיצוב הבסיס באורח זה הוא אופייני לאמנות רומית וזר לאומנות ההלניסטית - אשר ברוחה עוצב חלקה העליון של המנורה - ניתן אולי לסבור, כי הבסיס המקורי נשבר בדרך מירושלים לרומי ובמקומו הושם הבסיס החדש. מאידך, יש משערים, כי לצורך שמירת יציבות המנורה בטילטולי הדרך, כוסה הבסיס המקורי בפאנלים מגולפים. יש הסבורים, כי המנורה שבשער טיטוס היא העתק של המנורה האחרת, וזאת בעקבות יוספוס פלאביוס המספר ב"מלחמות היהודים"... כי לאחר כיבוש ירושלים, מסר אחד הכוהנים לטיטוס שתי מנורות שהיו דומות למנות המקדש המקורית. על אף המוניטין שזכתה לו, כמעט ואין בנמצא העתקים למנורת שער טיטוס בתקופת הנצרות הקדומה ובימה"ב. ההעתק היחידי הידוע לנו מצוי בכנסיית סנטה מריה בוולטורלה שליד רומא. מרבית התיאורים נאמנים למודל בעל כפות רגלי הארי. גורל המנורה לאחר הבאתה לרומא אינו ברור.
ההיסטוריון בן המאה ה-6 , פרוקופיס, מוסר כי כלי בית המקדש, והנורה בכללם, הוצגו בתהלוכה בקונסטנטינופול לרגל נצחון צבא יוסטיניאוס על הוונדלים, ששדדו את כלי המקדש בשנת 455 לסה"נ, עם כיבוש רומי. פרוקופיוס מוסיף, כי הקיסר יוסטיניאנוס מיהר לשגר את כלי המקדש, ובתוכם המנורה, לאחת הכנסיות שירושלים, מחשש פן יינזקו. לאחר הפלישות, הפרסית והערבית, לארץ ישראל, במאה השביעית, אין שומעים עוד על גורל כלי בית המקדש, אף אם בכרוניקות מהמאה התשיעית מדובר במנורה בעלת שבעה קנים, שהייתה מוצבת בארמון בקונסטנטינופול, אלא שאין לדעת אם המדובר במנורה המקורית, או בהעתקה המאוחר. אם כך, אבדה מנורה זו בשנת ,1204 עם כיבוש קונסטנטינופול על ידי הצלבנים.
דגם המנורה בשער טיטוס נעשה לסמלה של מדינת ישראל, ומנורת הברונזה הניצבת מול בניין הכנסת היא העתק הדגם הזה מעניין לציין בהקשר זה, כי בתלמוד קיים איסור מפורש על יצירת העתק של מתכת למנורת שבעת קנים:
"לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרא כנגד אולם, חצר כנגד עזרה, שולחן כנגד שולחן, מנורה כנגד מנורה, אבל עושה הוא של חמישה ושל ששה ושל שמונה, ושל שבעה לא יעשה אפילו משאר מיני מתכות" )בבלי, מנחות, כח, ב. וראש השנה כד,א(, אלא שכבר בתקופות קודמות לא נשמר האיסור הזה, ועל כך מעידה מנורת הברונזה מהתקופה הביזנטית, שנמצאה בעין גדי.
המסבירים את הפרת האיסור בכך, שבארץ ישראל לא טרחו להקפיד על שמירת האיסור, שמקורו בבבל. על כל פנים, מנורת חנוכה, שהיא בעלת שמונה קנים אינה מפירה את האיסור התלמודי.
ביבליוגרפיה:
1355. p. , XI Vol 1971) (Jerusalem Judaica Encyclopedia , "MENORA" London. 1971, Poblishing, Horovitz LIGHT". OF TREE "THE L.YARDEN: ר' זוסמן: נרות חרס מעוטרים מימי חורבן בית שני עד לאחר מרד בר כוכבא הוצאת מוסד ביאליק, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. ביאליק רבניצקי: ספר האגדה, חלק א עמ' סה, צה, הוצאת דביר. "מנורה" אנצקלופדיה "מאיר נתיב", הוצאת מסדה עמ'282 . "מנורה", אנציקלופדיה מקראית, כרך ה', הוצאת מוסד ביאליק.