|
|
| יהדות - עשרת הדיברות |
בעולם קיימים מיליוני חוקים שכל תכליתם הוא קיום עשרת הדיברות -
דיוגינס
עשרת הדיברות או בלשון המקרא "עשרת הדברים" (שנאמרו בדיבור שמות לד 28; דברים ד 13)
הם החוקים (מצוות) שעל פי המקרא, נאמרו לעם ישראל במעמד הר סיני,
ונמסרו לו כשהם כתובים על לוחות הברית. הדברות מהווים סמל מקודש של הברית בין אלוהים לעם ישראל,
ונחשבים לחוקת העל של היהדות, כשיש התולים את כל תרי"ג המצוות כהרחבה של העקרונות המופיעים בעשרת הדברות.
עשרת הדיברות מופיעים מפורטים בתורה פעמיים: הפעם הראשונה בספר שמות פרק כ פסוקים 2-13, ובפעם השניה בספר דברים פרק ה פסוקים 6-18. מקור השם "דיברות" (ביחיד: דיבֵּר) בא מלשון "דיבור" - הדיבור האלוהי המצוה.
עשרת הדיברות - שמות פרק כ פסוקים 2 עד 13
1. אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
2. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם - כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי.
3. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא - כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהֹוָה, אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.
4. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ. לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ - כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.
5. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ - לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
6. לֹא תִרְצַח.
7. לֹא תִנְאָף.
8. לֹא תִגְנֹב.
9. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.
10. לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ. לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
פרשנות
חמשת הדברות הראשונים הם מצוות שבין אדם למקום, וחמשת האחרונים הם מצוות שבין אדם לחברו.
שני הדיברות הראשונים כתובים בגוף ראשון מכאן ואילך בגוף שני, דבר שגרם לפרשנים לומר שרק שני הדיברות הראשונים נאמרו לציבור. שני הדיברות הראשון והאחרון הם "מצוות שבלב", בניגוד לשאר הדיברות שהם מצוות שבמעשה.
1. אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים
אנוכי ה' אלוהיך אשר הוציאתיך מארץ מצרים מבית עבדים
א. אמונה בלבדית באל אחד, שהוציא את ישראל ממצרים.
הפרשנים שוחחו המון פעמים למה לא מדובר בפסוק באלוהי העולם בורא שמים וארץ אלא באלוהי ישראל המוציאם ממצרים. רבי יהודה לוי ראה בזה משהו שמיחד את העם של ישראל כעם בחירה, ניתן לראות את המחויבות המיוחדת של עם ישראל בעקבות העובדה שאלוהים שיחררם מבית עבדים.
2. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי
לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני
ב. איסור עשיית אלילים (פסלים) ועבודתם ובכלל זה איסור עשיית פסל ותמונה.
איסור עבודת אלילים הוא להרחיק מהתרבות מזרחית עתיקה, ומהמנהגים האליליים שהיו במרחב התרבותי ש"בראו" את הכוחות העליונים בצלם בני האדם.
לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא
לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא
ג. איסור על נשיאת שם אלוהים לשווא.
חז"ל פירשו את הדיבר הזה באיסור להשבע בשמו של ה' לשווא או לשאת את שמו של ה' לשווא, אך פרשנים נוספים הוסיפו שאפשר גם לראות בה איסור לבוא בשמו ולהתחזות לשלחיו עלי אדמות כאשר האדם אינו בא בכוונה שכזו, או להתפלל ולברך ללא שום כוונה.
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ
זכור את יום השבחת לקודשו
ד. זכירת השבת וציווי על מנוחה ואיסור כל מלאכה.
הטעם במצווה זו של המנוחה הוא מנוחת אלוהים לאחר ששת ימי הבריאה. יום השבת גרם למנוחה של האדם ולפינוי מעט זמן לשאר רוח.
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ
כבד את אביך ואת אמך
ה. כיבוד הורים.
השכר המובטח למצווה זו הוא אריכות ימים. אף שלכאורה נראה שמדובר במצווה שבין אדם לחברו, בחלוקה היהודית היא מצויה בטור של בין אדם למקום. אפשר לראות שההורים ביחס לבניהם, הם מעין "אלוהים פרטים" של האדם, מכיוון שהם בוראים אותו, נותנים לו קיום ועמידה בעולם ומכניסים בו את אישיותם, ואף מחנכים אותו לאמונה באל אחד.
לֹא תִרְצַח
לא תרצח
ו. איסור רציחת בן אנוש.
איסור הרציחה הוא קצר וקולע ללא נתינת טעם כפי שמופיע בבראשית. הקיצור באיסורים החברתיים בולט ומייחד אותם. על פי הפרשנים לא רק רציחה ישירה אסורה אלא גרימת מוות של אדם באמצעות אמירה או הימנעות מנתינת עדות שתציל את חיי הזולת.
לֹא תִנְאָף
לא תנאף
ז. איסור בגידה עם אשת איש.
הניאוף נחשב לאחד מהעבירות החמורות כמעט כמו רציחה, מפני שהוא מחלל את הזוגיות ומקפד אותה. על פי הדיבר מדובר רק באשת איש.
לֹא תִגְנֹב
לא תגנוב
ח. איסור גניבה.
על פי פרשנות חז"ל מדובר בחטיפת בני אדם וסחר בהם, "גונב איש ומכרו", ולא בגניבה של רכוש עליה מופיע איסור נפרד.
לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר
לא תענה ברעך עד שקר
ט. איסור עדות שקר בבית משפט.
עדות שקר עלולה לגרום למותם של חפים מפשע, ולכן צריכה להיות זהירות מיוחדת להגיע אל חקר האמת.
לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ
לא תחמוד בית רעך
י. איסור חמידת רכוש הזולת.
איסור החמידה הוא האיסור לחשוק ולהתאווה לרכוש הזולת, וכן לחשוק באשתו. יש מן הפרשנים שסברו שהחמידה איננה רק הרהור סתמי העולה בלבו של האדם לרצות ברכוש הזולת, אלא כוללת תכנון וחרישת מחשבות להעביר את רכוש הזולת אליו. איסור החמידה הוא החותם של הלוח השני, כי הוא למעשה עלול לגרום לעבור על ארבעת הדיברות הקודמות: ניאוף, רצח, עדות שקר וגניבה.
| |
