שיטת הבחירות לכנסת
תקציר - שיטת הבחירות הנהוגה בישראל
בישראל נהוגה שיטת בחירות יחסית-ארצית ומספר המושבים שכל רשימה מקבלת בכנסת הוא יחסי למספר המצביעים בעבורה. המגבלה היחידה היא
אחוז החסימה העומד כיום על 2%. כלומר, רשימה חייבת לקבל לפחות 2% מקולות הבוחרים בכדי להיבחר. לפי שיטה זו מצביעים הבוחרים עבור רשימה ולא עבור אדם מסוים ברשימה. בחלק מהמפלגות מתקיימות בחירות מקדימות (פריימריס) על-פיהן נבחרים מועמדי מפלגות אלו לכנסת בתהליך בחירה ישירה על-ידי חברי המפלגה. ישנן מפלגות בהן מוסדות המפלגה (על-פי רוב המרכז) בוחרים את המועמדים. במפלגות החרדיות המועמדים נקבעים על-ידי מנהיגיהן הרוחניים.
הבחירות לכנסת מתקיימות אחת לארבע שנים, אך הכנסת או ראש הממשלה יכולים להחליט להקדימן. בנסיבות מסוימות עשויה הכנסת לכהן יותר מארבע שנים.
רקע היסטורי לשיטת הבחירות בישראל
מדינת ישראל ירשה את השיטה היחסית מהמערכת הפוליטית של היישוב בתקופת שליטת המנדט הבריטי בארץ ישראל (1920-1948). שיטה זאת הייתה מבוססת על החשיבות שיינתן ייצוג מרבי לקבוצות ולדעות שונות בעם.
הבסיס החוקי לשיטה
שני חוקים עיקריים עוסקים בשיטת הבחירות לכנסת: חוק-יסוד: הכנסת משנת 1958 וחוק הבחירות לכנסת (נוסח משולב), משנת 1969. מאז נחקק חוק המפלגות בשנת 1992, רק מפלגות הרשומות כחוק רשאיות להשתתף בבחירות ולהגיש רשימת מועמדים.
העקרונות היסוד שעליהן מושתתת שיטת הבחירות
המסגרת הכללית לבחירות נקבעה בסעיף 4 לחוק-יסוד: הכנסת ולפיו הכנסת תיבחר
1. בבחירות כלליות,
2. ארציות,
3. ישירות
4. שוות,
5. חשאיות,
6. יחסיות
. סעיף זה ניתן לשנות רק בהצבעה של לפחות 61 חברי הכנסת.
1. בחירות כלליות
עקרון הכלליות מבטיח את הזכות הפעילה של כל אזרח ישראלי שהנו בן 18 ומעלה להצביע, ואת הזכות להיבחר - לכל אזרח ישראלי שהנו בן 21. אף-על-פי שחוק-יסוד: הכנסת נתן למחוקק את הסמכות לשלול את זכות הבחירה במקרים מסוימים, לא השתמשה עד כה הכנסת בסמכות זו. המחזיקים בתפקידים מסוימים, כמו נשיא המדינה, מבקר המדינה, שופטים ודיינים, קצינים בצבא קבע ועובדי מדינה בכירים, אינם רשאים להיות מועמדים לבחירה, אלא אם התפטרו מתפקידם 100 ימים או ששה חודשים לפני הבחירות, לפי המצוין בחוק.
בעבר נמנעה מאסירים ומעצירים היכולת להצביע באופן טכני - לא אפשרו להם להגיע לקלפיות שבהן הם רשומים.
תיקון לחוק הבחירות משנת 1992 מחייב הצבת קלפיות גם בבתי סוהר ובבתי מעצר.
2. בחירות ארציות
עקרון הארציות קובע, שכל מדינת ישראל הנה אזור בחירה אחד בכל הנוגע לחלוקת המנדטים.
הבחירות נערכות בכל הארץ בעת ובעונה אחת, והקולות מכל הארץ מרוכזים ומסוכמים בחישוב אחד.
3. בחירות ישירות
בחירות ישירות משמעותן שהבוחר בוחר את הכנסת במישרין ולא גוף של בוחרים (כפי שהדבר נהוג בבחירות לנשיאות בארצות-הברית).
4. בחירות שוות
בחירות שוות משמעותן שוויון בין הקולות שניתנו.
לכל בעל זכות בחירה יש קול אחד בלבד.
כל בעל זכות בחירה אחראי לבדו על הצבעתו. לדוגמה, ראש משפחה אינו רשאי להצביע עבור כל בני משפחתו הבוגרים, אלא כל אחד מהם חייב להתייצב בקלפי בעצמו ולקיים את הליך ההצבעה לבדו. כדי להבטיח זאת, קובע החוק כי הבחירות הן חשאיות (ראו פירוט להלן).
בית המשפט העליון קבע שעקרון השוויון נוגע גם לשוויון בהזדמנות לגבי כל הרשימות המתחרות.
5. חשאיות
עקרון החשאיות מבטיח את הגינות הבחירות ושואף למנוע הפעלת לחץ על הבוחרים באשר לאופן הצבעתם, שכן אין לדעת כיצד יצביעו.
הבוחר אינו חייב להצהיר על הצבעתו, ולשום רשות ממלכתית אין רשות לשאול אותו על כך. ההצבעה עצמה נעשית מאחורי פרגוד, ופתק ההצבעה מושם בתוך מעטפה אטומה. פתק או מעטפה שיש עליהם סימן מזהה כלשהו נפסלים ואינם נספרים. אם הבוחר מצביע בקלפי מיוחדת, שאינה הקלפי שבה רשום שמו, הוא שם את המעטפה האטומה בתוך מעטפה נוספת שעליה נרשמים פרטי הזיהוי שלו, בשיטה הנקראת הצבעה במעטפות כפולות. אחרי שוועדת הבחירות המרכזית בירושלים מוודאת שהוא לא הצביע פעם נוספת בקלפי אחרת, היא מפרידה את המעטפות, ומטילה את המעטפה האטומה לקלפי כללית, שם היא מתערבבת עם מעטפות אחרות. לבסוף שולפים את המעטפות, שכבר אינן מזוהות, באקראי, פותחים אותן וסופרים את הפתקים שבתוכן.
6. יחסיות
עקרון היחסיות בא לידי ביטוי בכך שכל רשימת מועמדים מיוצגת על-ידי מספר חברים שהינו יחסי לכוחה האלקטוראלי, ובלבד שהרשימה עוברת את
אחוז החסימה.
לדוגמה, במצב הנוכחי בו הכנסת מונה 120 חברים, אם הרשימה קיבלה 10% מהקולות היא תקבל כ-10% מהמושבים בכנסת, כלומר 12 המועמדים הראשונים ברשימה יתקבלו כחברי-כנסת.
תכיפות הבחירות
הבחירות לכנסת אמורות להיערך כל ארבע שנים. הכנסת רשאית להחליט, ברוב רגיל, על פיזורה המוקדם של הכנסת היוצאת. תחת השיטה של הבחירה הישירה של ראש הממשלה, יכול היה ראש הממשלה להודיע לנשיא המדינה על הקדמת הבחירות. לאחר ביטול השיטה הזאת, יוכל ראש הממשלה להמליץ לנשיא להקדים את הבחירות, אך הכנסת תוכל לחסום יוזמה כזאת. הבחירות לכנסת השניה, כנסת החמישית,כנסת העשירית, כנסת האחת-העשרה, כנסת השלוש-עשרה, כנסת הארבע-עשרה, כנסת החמש-עשרה הוקדמו ביוזמת הכנסת. הבחירות לכנסת השש-עשרה הוקדמו ביוזמת ראש הממשלה.
הכנסת רשאית, ברוב מיוחס של 80 חברי כנסת, להאריך את כהונתה של הכנסת מעבר לארבע שנים. הבחירות לכנסת השמינית נדחו בחודשיים בגלל מלחמת יום-הכיפורים. למרות שהכנסת החליטה רק במקרה הזה על דחיית הבחירות, אם לאחר שהוקדמו הבחירות לכנסת מסוימת הבחירות לכנסת הבאה התקיימו במועדן, כקבוע בחוק, אותה כנסת מכהנת למעלה מארבע שנים.
מי יכול להשתתף בבחירות
ההתמודדות בבחירות הנה בין רשימות מועמדים. מאז נחקק חוק המפלגות בשנת 1992 רק מפלגה הרשומה כחוק אצל רשם המפלגות, או כמה מפלגות רשומות שהחליטו להתמודד ברשימה אחת, רשאיות להגיש רשימת מועמדים (למשל, בבחירות לכנסת החמש-עשרה התמודדה הרשימה "ישראל אחת", שהייתה מורכבת משלוש מפלגות: מפלגת העבודה, גשר ומימד). באופן לא פורמלי יכולה מפלגה לצרף לרשימתה אישים או גופים שאינם חברים בה, ואינם רשומים בעצמם כמפלגה (למשל, בבחירות לכנסת החמש-עשרה התמודדו במסגרת הרשימה הערבית המאוחדת המפלגה הדמוקרטית הערבית - מפלגה רשומה - ואישים מהתנועה האסלאמית, שאיננה רשומה כמפלגה).
רשימה הפועלת במישרין או בעקיפין נגד קיומה של מדינת ישראל במדינת העם היהודי ונגד אופייה הדמוקרטי, או רשימה המסיתה לגזענות, אסור לה להשתתף בבחירות.
חלוקת המושבים בכנסת בין הרשימות
רשימות אשר עברו את
אחוז החסימה מקבלות מספר מושבים בכנסת שהינו יחסי לכוחן האלקטוראלי. זאת עושים על-ידי חלוקת מספר הקולות הכשרים אשר ניתנו לרשימות שעברו את
אחוז החסימה ב-120, כדי לקבוע כמה קולות מזכים רשימה במושב אחד. מהבחירות לכנסת השנייה ועד הבחירות לכנסת השביעית חולקו קולות עודפים (קולות שקיבלה רשימה שעברה את
אחוז החסימה אך אינם מספיקים למושב שלם) לאותן רשימות שלהן מספר הקולות העודפים הגדול ביותר (שיטת "האר").
בבחירות לכנסת הראשונה ומאז הבחירות לכנסת השמינית מחלקים את הקולות העודפים לרשימות עם מספר הבוחרים הגבוה ביותר למושב - שיטה הידועה בעולם כשיטת האגנבאך-בישוף (דה-הונדט) וידועה בישראל כשיטת בדר-עופר - על שם חברי הכנסת יוחנן בדר ואברהם עופר שהציעו את הנהגתה. שתי רשימות יכולות להגיע להסכם עודפי קולות לפני הבחירות.
ראה הסבר מפורט אודות השיטה והסכם העודפים
מי נבחר לכנסת?
לכנסת נבחרים אותם מועמדים שהופיעו ברשימת המועמדים לפי סדר הופעתם. אם מפלגה מסוימת קיבלה מספיק קולות לעשרה מושבים, ייכנסו לכנסת עשרת המועמדים הראשונים ברשימתה. אם נבחר נפטר או התפטר מחברותו בכנסת מסיבה כלשהי, ייכנס במקומו הבא ברשימת המועמדים בה היה חבר.
