תמצית חוקי בחירות לכנסת

חוק המפלגות, התשנ"ב-1992
החוק מגדיר מפלגה כ"חבר בני-אדם שהתאגדו כדי לקדם בדרך חוקית מטרות מדיניות או חברתיות ולהביא לייצוגם בכנסת על-ידי נבחרים". בכדי לייסד מפלגה "מאה בני-אדם או יותר, שהם אזרחי ישראל בגירים ותושביה" רושמים אותה בפנקס המפלגות, אצל רשם המפלגות. "לא תירשם מפלגה אם יש במטרה ממטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, אחת מאלה:
   1. שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
   2. הסתה לגזענות;
   3. תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.
   4. יסוד סביר למסקנה כי המפלגה תשמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות."
מפלגה רשומה היא תאגיד, וחובה עליה שיהיו בה המוסדות הבאים: מוסד מרכזי (בדרך כלל מרכז), גוף המופקד על ניהול ענייני המפלגה ועל ביצוע החלטות (בדרך כלל לשכה), מוסד מבקר. אסורה על מפלגה פעילות כלכלית עסקית. מפלגות חייבות לנהל ספרי חשבונות, מאזנים ודו"חות.

חוק מימון מפלגות תשל"ג-1973
חוק מימון מפלגות עוסק במימון השוטף של המפלגות ובמימון המיוחד בעת בחירות. החוק קובע את הקריטריונים למימון המפלגות מטעם המדינה ומגביל את מקורות המימון שלהן ממקורות אחרים. החוק קובע את התנאים להלוואות וסכום התרומה שמותר לתורמים לתרום. החוק גם קובע למי מותר לתרום. תרומות המתקבלות בעילום שם אינן חוקיות. המימון המגיע למפלגה מטעם המדינה הוא פונקציה של מספר חברי הכנסת שיש לסיעתה בכנסת הנוכחית. "יחידת מימון" היא הסכום המגיע למפלגה בגין כל חבר כנסת שיש לה.

חוק הבחירות לכנסת (נוסח משולב), התשכ"ט-1969
החוק עוסק בכל ההיבטים הארגוניים והחוקיים של ניהול הבחירות.
החוק קובע את העקרונות אשר על-פיהם נקבעים אזורי הבחירה ואזורי הקלפיות, ומוקמות ועדות הבחירות. בראש הצד הארגוני עומדת ועדת הבחירות המרכזית, אשר תפקידה להכין את הבחירות, הן לגבי הבוחרים והן לגבי הנבחרים, לנהלן, לספור את הקולות ולהודיע על תוצאותיהן. בוועדה מיוצגות הסיעות. יושב-ראש הוועדה הוא שופט בית המשפט העליון. הרשימות המתמודדות בבחירות חייבות להגיש רשימות מועמדיהן לוועדת הבחירות.
ההצבעה בבחירות מתקיימת בתחומי המדינה (לרבות יישובים יהודיים באזורי יהודה ושומרון). בנוסף רשאים להצביע ימאים השוהים בכלי שייט ישראלי שבו לפחות 14 ימאים ישראלים, שליחים בחו"ל שהם עובדי המדינה, עובדי קרן קיימת, קרן היסוד והסוכנות היהודית.
החוק קובע גם עונשים לזיופים בבחירות.

חוק הבחירות לכנסת (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959
החוק עוסק במגבלות החלות על תעמולת הבחירות בתקופת 90 הימים שלפני הבחירות. המגבלות חלות על כל צורות הפרסום, כולל מודעות. החוק אוסר שימוש בנכסים שממומנים על ידי המדינה. בין היתר, החוק אוסר על תעמולת בחירות ברדיו ובטלוויזיה בתקופת 60 הימים שלפני בחירות, אלא במסגרת הסדרים הקבועים בחוק. נקבע במפורש שהתעמולה בטלוויזיה תתנהל רק ב-21 הימים שלפני הבחירות.

חוק יסוד: הכנסת
החוק קובע, בין היתר, שהבחירות לכנסת תהיינה כלליות, ארציות ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות. הסעיף הזה בחוק אינו ניתן לשינוי אלא ברוב של חברי הכנסת - כלומר, לפחות 61 חברי כנסת. החוק קובע שכל אזרח שמלאו לו 18 רשאי לבחור וכל אזרח שמלאו לו 21 רשאי להיבחר לכנסת, עם סייגים מסוימים שנקבעו בחוק: אם עבר עברות נגד ביטחון המדינה, נידון למאסר של חמש שנים או יותר ועדיין לא עברו חמש שנים מאז גמר לרצות את עונש המאסר; אם בנוסף לאזרחותו הישראלית הוא מחזיק גם אזרחות של מדינה אחרת ממנה הוא יוכל להשתחרר; אם הוא פרש מסיעתו ולא הצטרף לסיעה מוכרת אחרת. כמו כן, לא יכול להיות מועמד: נשיא המדינה, רב ראשי, שופט מכהן, דיין מכהן, מבקר המדינה, הרמטכ"ל, רבנים וכוהני דת אחרים המקבלים שכר, ועובדי מדינה וקציני צבא בכירים, אלא אם פרש מתפקידו פרק זמן מסוים לפני מועד הבחירות כקבוע בחוק. כמו כן נאמר שלא יכולה להתמודד בבחירות רשימה השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, שוללת את האופי הדמוקרטי של המדינה או מסיתה לגזענות או תומכת במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.

חוק יסוד: הממשלה התשס"א - 2001
הגרסה החדשה של החוק, שבטלה את הבחירה הישירה של ראש הממשלה החל מהבחירות לכנסת ה-16, החזירה למעשה את השיטה כפי שהיתה קיימת לפני הבחירות לכנסת ה-14. לפי השיטה הישנה/חדשה, לאחר שנודעו תוצאות הבחירות לכנסת, מקיים נשיא המדינה התייעצויות עם כל הסיעות שנבחרו לכנסת החדשה, ועל בסיס התייעצויות אלו מטיל על חבר הכנסת שלו הסיכויים הטובים ביותר להרכיב ממשלה, את תפקיד הרכבת הממשלה החדשה. החוק עוסק גם בהליך המתבקש אם המועמד נכשל במשימה. רוב רובו של החוק עוסק בנושאים שאינם קשורים ישירות לבחירות אלא בהרכבת הממשלה, תפקודה והפסקת כהונתה.